האם הורה גרוש יכול להחליט לעבור דירה ללא הסכמת ההורה השני?
שאלת מעבר מקום מגורים עולה כאשר הורים לילדים גרושים, רוצים להעתיק את מקום מגוריהם לעיר אחרת ולעיתים למדינה אחרת וההורה השני נלחם כנגד המעבר מחשש שמא מעבר המגורים יפגע בקשר שלו עם ילדיו.
מעבר דירה של הורים גרושים לפי הדין
על פי הדין ההורים הם אפוטרופוסים הטבעיים של הילדים (לפי ס' 14 לחוק הכשרות המשפטית) ועל כן החלטות בענייני מגורים, חינוך ובריאות צריכות להיות משותפות. כאשר אין הסכם בעניין המגורים וחינוך הילדים בית המשפט יכריע בכך לפי עיקרון טובת הילד (לפי ס' 18,24ו-25 לחוק הכשרות המשפטית.
אין ספק כי טובת הילד היא בראש ובראשונה להיות בקשר טוב ורצוף עם שני הוריו באופן שווה. לעיתים, מרחק נסיעה משמעותי עלול לפגוע בקשר ואז הצד שמרגיש נפגע יגיש בקשה לצו מניעה על מנת למנוע מהאם מעבר מגורים.
השיקול המרכזי בהכרעת בית המשפט הוא עיקרון טובת הילד
השיקולים המנחים את בית המשפט יהיו אך ורק טובת הילד. קיימים מקרים רבים בהם בתי המשפט ציוו על האם לחזור למקום המגורים הקודם או לחילופין שינו את הסדרי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים, כתוצאה ממעבר מגורים לא מוסכם.
בעבר רווחה בבתי המשפט "גישת המעשה העשוי" . על פי גישה זו, להורים זכות בסיסית לשנות את מקום מגוריהם ועל כן לא ניתן לשלול ממי מהם את זכות לשנות את מקום המגורים ולכפות עליו מקום מגורים במקום מסוים. פסקי דין של בית המשפט העליון שקבעו הלכות בעניין זה הם: רע"א 4575/00, בע"מ 9358/04.
על פי גישה זו בית המשפט התייחס לבקשה של ההורה המבקש לעבור מקום מגורים, כאילו הוא כבר עבר למקום אחר ואז נקבעו הסדרי השהות על פי עקרון טובת הילד. בית המשפט בחן מה ההשפעה של המרחק בין ההורים, מה ההשפעה של הסביבה החדשה על הילדים. גישה זו נטתה לתת עדיפות לחופש התנועה וזכות ההורים לבחור את מקום המגורים שלהם ,כזכות הגוברת על טובת הילד וזכויותיו ליהנות ממסגרת של שהייה רצופה או משמורת משותפת עם שני ההורים.
כיום, ניתן לומר שגישת בתי המשפט השתנתה עקב ההתפתחות המשמעותית שחלה אצל האבות, כאשר יותר ויותר אבות שותפים בהסדרי הורות מבעבר ועל כן בית המשפט יבדוק היטב האם יתכן מצב שכתוצאה משינוי מקום המגורים של האם יפגעו זכויות האב והילד לקשר שוטף ורצוף.
גם האמנה לזכויות הילד אשר אושררה בישראל מציבה את טובת הילד כשיקול עליון ועל חשבון חופש התנועה של האם.
בתמ"ש 12148-04-10 העלה בית המשפט את רשימת השיקולים אותם הוא לוקח בחשבון כאשר הוא דן בנושא זה. ראשית ומעל הכל נבחן רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי מעבר הדירה, שלומו הגופני והנפשי של הילד, גילו של הילד, כישוריו המתפתחים, מימד הזמן בחיי הילד, מינו של הילד, מאפייניו ותכונותיו. כמו כן נבחנת ההשפעה על חיי הילד בהווה ובעתיד כתוצאה משינוי מקום המגורים וכן הקשרים והיחסים של הילד עם הוריו ועם אנשים משמעותיים אחרים בחייו כמו סבים וסבתות. בהסדר של משמורת משותפת בית המשפט לוקח בחשבון את יכולת ההורים, כישוריהם ותכונותיהם לממש אחריות הורית. בית המשפט גם ינסה להבטיח שמירת קשר איכותי של הילדים עם כל אחד מהוריהם ועם דמויות מטפלות וחשובות בחייהם כגון סבים.
העיקרון המנחה את בית המשפט בבואו לפסוק בסוגיות אלו הוא צמצום עד למינימום אפשרי את הפגיעה ואת סבלם של הילדים בשל חווית משבר הגירושים ולאפשר לשני ההורים למלא את חובותיהם כאפוטרופוסים ביחס לילדיהם הקטינים ללא שהורה אחד יחבל ביכולות של הורה שני לעשות כן. בית המשפט חותר לתוצאה בה שני ההורים ימלאו תפקיד משמעותי בחיי הילדים ויגדלו אותם ביחד תוך מימוש אחריותם ההורים.
מעבר דירה של הורים גרושים – כיצד למנוע זאת?
כאשר קיים חשש ממשי למעבר מגורים של אחד מההורים, ניתן למנוע זאת באמצעות הגשה דחופה למתן צו מניעה במעמד צד אחד. בקשה זו נענית כמעט באופן אוטומטי על ידי בית המשפט ורק לאחר מתן הצו יקבע דיון תוך ימים ספורים אשר ידון על פי הפרמטרים שהוצגו במאמר זה ובית המשפט יכריע בנושא תוך יום דיון אחד.
