אדם נפטר ולא עושה צוואה אזי ירושתו תעבור ליורשיו על פי דין. היורשים על פי דין מצוינים בחוק הירושה בשיטת ענפים. הענף הראשון: ילדי המוריש וצאצאיהם (נכדים, נינים וכו'). הענף השני : הורי המוריש וצאצאיהם (דודיו, בני דודיו וכו). הענף השלישי – הורי הוריו וצאצאיהם (סב וסבתא, וצאצאיהם – דודים, דודות, בני דודים וכו'). אם גם בענף השלישי לא נמצא כל צאצא , יורשת המדינה את עיזבון הנפטר.
קיומה של צוואה אינו שולל אוטומטית את האפשרות כי היורשים על פי דין יקבלו את ירושת המנוח. קיימים מקרים בהם בית המשפט נדרש לבצע פסילת צוואה כתוצאה מכך שניתן להוכיח בה פגמים. פעולה זו נקראת: "תקיפה צוואה".
קיימת חשיבות קריטית לזמן התגובה שלכם ולכן לבדיקת צוואה והתייעצות מיידית התקשרו ישירות לעו"ד יונית גזל טלפון: 052-2936183.
פגמים המופיעים בחוק מתחלקים ל- 4:
- פגמים הנוגעים למצווה.
- פגמים הנוגעים לעדים.
- פגמים צורניים בצוואה
- פגמים הנובעים מניסוח לקויי של הוראות צוואה.
פגמים הנוגעים למצווה וכיצד ניתן למנוע אותם
א. כשרותו של המנוח במועד עריכת הצוואה כדי להימנע מטענת כשרות המנוח מומלץ לצרף לצוואה אישור רפואי של
רופא מטפל הקובע כי האדם צלול ויודע להביע את רצונו. על פי סעיף 26 לחוק הירושה, צוואה אשר נעשתה "בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה -בטלה".
הכוונה למצבו הנפשי והגופני של המצווה. הזמן הקובע הוא בזמן עריכת הצוואה האם יכל המנוח להבין על מה חותם.
על עורך דין שעורך צוואה מוטלת החובה להסביר את תוכן הצוואה ולוודא כי אכן המוריש הבין את משמעותה.
ב. השפעה בלתי הוגנת על המצווה:
במקרה ומוכחת השפעה בלתי הוגנת ניתן לבצע פסילת צוואה. הוראת סעיף 30 א לחוק הירושה קובע, כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה". התייחסות בית המשפט מחמירה מאוד וזאת משום שכתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת רצונו האמיתי של המנוח לא בא לידי ביטוי והוא ערך צוואה בניגוד לרצונו האמיתי.
המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הוכחת השפעה בלתי הוגנת הם:
תלות ועצמאות: השאלה האם בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה המוריש עצמאי הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית-הכרתית. ככל שהמוריש היה עצמאי יותר באותה תקופה, תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה, וההיפך.
תלות וסיוע: מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו; אם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. בהקשר זה יש לבחון, אם מבחינה עובדתית הסתייע המצווה גם באחרים. אם אנשים נוספים עזרו למוריש זה יוריד את החשש לתלות ביורש על פי הצוואה.
קשרי המצווה עם אחרים: מבחן משנה המסייע לבית-המשפט לאמוד את מידת התלות של המצווה בנהנה. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה, ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו. עצם הבידוד של המצווה מן העולם יש בו כדי להגביר את תלותו בנהנה.
השפעה בלתי הוגנת: אם היורש היה מעורב בעשיית הצוואה, ניתן לראות זאת כראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת.
פגמים הנוגעים ליורשים- לקיחת חלק בעריכת הצוואה:
החוק אוסר על יורש להיות מעורב בניסוח הצוואה או להיות שותף בעריכת המסמך. ליורש אסור גם להיות עד לצוואה.
סעיף 35 לחוק הירושה: "הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה או שהיה עד לעשייתה או שלקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה- בטלה".
ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר, גסה יותר, עמוקה יותר – תיפסל ההוראה המזכה אותו .
בע"מ (ב"ש) 110/04 מזין נ' מזין, תק-מח 2005(1) 4062 אישר ביהמ"ש המחוזי את פסק דינו של ביהמ"ש לעניני משפחה אשר ביצע פסילת צוואה מחמת מעורבות הזוכה בה. באותו מקרה, ביהמ"ש בחן את הפעילות כולה, של הזוכה – איתור עוה"ד, תשלום שכ"ט, המצאת מסמכים לעוה"ד כמו נסח רישום מקרקעין, תיאום מועד הגעתו של עוה"ד והעד לביה"ח בו שהתה המנוחה, שליחת פקס לעוה"ד עם מספר ת.ז. של המנוחה – כשמנגד, שיחה אחת בין עוה"ד לבין המנוחה. ביהמ"ש קבע, כי המערער, באותו מקרה, עבר את קו הגבול שבין פעולה בודדת שנועדה להקל על המצווה לערוך את צוואתו, לבין מעורבות של ממש.
פעילות רבה זו בקשר להכנת הצוואה עולה כדי מעורבות או נטילת חלק בעריכתה והיא מעוררת חשש של השפעה בלתי הוגנת, עד כי מתעורר ספק אם המנוח עשה את הצוואה מרצונו, תוך גמירות דעת כנדרש.
פגמים הנוגעים לעדים
החוק קובע כי קטין ופסול דין אינם כשרים להיות עדים, לכן אישורם על צוואה אינה תופסת.
פגמים צורניים בצוואה
החוק קבע כללים צורניים ברורים כיצד צריכה להיראות צוואה. אם אחד מהכללים לא מתקיים הרי שפגם צורני עלול לגרום לביטול הצוואה.
דוגמא לפגם יכולה להיות עד אחד במקום שניים, העדר תאריך , צוואה שעשויה חלקה בכתב יד וחלקה מודפסת, היעדר חתימה וכד'.
ס' 25 בחוק מאפשר לבית המשפט לרפא פגם צורני אם השתכנע שאכן מדובר ברצון המת.
פגמים הנובעים מניסוח לקויי של הוראות צוואה
במקרים בהם הצוואה אינה ברורה, ניתן להגיש בקשה לפרשנותה של צוואה מבית המשפט.
בית המשפט יעזור בפירוש הצוואה בשני מקורות: הצוואה, והנסיבות.
המקור הראשון הוא מקור פנימי, ויתייחסו למכלול הטקסט (לצוואה בכללותה).
המקור השני הוא חיצוני, הבאת ראיות חיצוניות כמו עדים, תמונות, עובדות, היכולות להסביר ולהבהיר את הכתוב בצוואה. בכל מקרה יעדיף בית משפט פירוש המקיים את הצוואה על פני פירוש הגורם לביטולה.
