תפריט

איך נקבעים מזונות אישה

האישה זכאית למזונות אישה כל עוד היא נשואה לבעלה. על-פי ההלכה אקט הנישואין בין בני-זוג מקים זכויות וחובות, מזון ודיור הם חלק מחובותיו של הבעל כלפי אשתו.

במזונות האישה מתחשבים בעושרו, במעמדו החברתי של הבעל ובמעמדה היא, לפי הכלל שהאישה "עולה עמו ואינה יורדת עמו".

הלכה היא, כי בית משפט הדן בעניין מזונות אישה, בוחן וקובע את רמת החיים לה הורגלה האישה בכל אותה תקופה בה חיה עם הבעל. כדי לבדוק את רמת חייה של האישה, מתייחס בית המשפט ובוחן את מקום מגוריהם של בני-הזוג, הסביבה בה גרה האישה, שכן, ככל שרמת חייה של האישה גבוהה, כך הבעל מחוייב להמשיך ולספק לאישה את אותה רמת חיים שהורגלה אליה, שכן, האישה "עולה עימו ואינה יורדת".

המדדים לקביעת הכנסת הבעל

נפסק כי אין רואים, לצורך קביעת המזונות, רק את הכנסתו הריאלית של הבעל, אלא אומדים גם את האפשרות הפוטנציאלית שלו להרוויח ולהשתכר.

כמו-כן נפסק לא אחת כי הטבות, קופת גמל, פקדונות, ביטוח מנהלים, קרן השתלמות – הם מדדים לקביעת הכנסותיו של הבעל.

שלושה גורמים מרכזיים משפיעים על קביעת סכום המזונות אותו יש לפסוק לאישה.
האחד, הכנסותיו והוצאותיו של הבעל.
השני, צורכי האישה כגון: מזון, ביגוד, מדור וכדו'.
השלישי, הכנסותיה של האישה באם ישנם, כגון: הכנסותיה ממשכורת, רווחיה מנכסים וכדו'.

התחשבות בהכנסות האישה

ההלכה היא, כי השתכרותה של האישה שייכת כל כולה לבעל. כשם שהאישה זכאית למזונות מן הבעל, כך הבעל זכאי ל-"מעשה ידיה" (השתכרותה) של האישה. יש לציין כי לאישה הזכות לוותר על המזונות ובמקומם לשמור על מעשי ידיה. כלומר, האישה יכולה לומר לבעל כי "איני ניזונה ואיני עושה" כך, שמצד אחד האישה מוותרת על מזונותיה מן הבעל ומצד שני, האישה שומרת על מעשה ידיה, היינו שומרת על השתכרותה.

כאשר אישה עובדת

כל עוד משתכרת האישה בשיעור שדי לה לצורך עצמה, אין מקום לחייב את הבעל במזונותיה, אם משכורתה זעומה היא יכולה לתבוע להשלמת מזונות אישה מבעלה.

במקרה בו הבעל חוייב לגרש את אשתו, אך הוא מסרב לתת לה גט, האישה בגדר "מעוכבת מחמתו" ואז אין לקזז את הכנסותיה ממזונותיה.(ע"א 127/80 מילר נ' ברקוביץ).

דינה של גמלת נכות

בפסיקה נקבע כי ניתן לראות בגמלאות המשתלמות לאישה בשל נכותה משום 'מעשי ידיה' הטענה היא שתשלום הבא לפצות אדם בגין נכותו, ניתן לראות בו תחליף ל-'מעשי ידיה'.

נכסי מלוג

"על-אף האמור בחוק שיווי זכויות האישה, התשי"א1951-, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן-זוגו רשאי בית-המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן-הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון – גם מכל מקור אחר."

מהאמור בסעיף זה אנו למדים כי במידה ותוגש תביעת מזונות על-ידי האישה כנגד הבעל, בית-המשפט ייתחשב בשווי הפירות של נכסי המלוג שלה.

נכסי מלוג כאמור, הם כל אותם "נכסים" שנשארים בשליטת האישה ולבעל אין שליטה עליהם ואין הוא יכול "לסחור" בהם, למעט זכותו לקבל את הפירות הנובעות מאותם "נכסים".

לדוגמא: במקרים בהם האישה משכירה את דירתה, דמי השכירות ייחשבו כפירות המונפקות מהנכס, ועל-כן, הבעל זכאי לקבלם.

מה לגבי פוטנציאל רווחים?

הפסיקה קבעה כי הסיבה שאין להביא בחשבון את הפירות "הפוטנציאלים" שיכלה האישה להפיק מנכסי המלוג שלה, הוא בכך שהקרן אינה קנויה לבעל.

המקרים לשלילת מזונת האישה

בצד זכויותיה של האישה לקבל מזונותיה מן הבעל, עומדות לאישה גם חובות. אי-קיום חובות אלה שוללות מן האישה את זכויותיה.

האישה המורדת

סעיף 1 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), קובע כי טענת "מורדת" בסמכותו הייחודית של בית-הדין הרבני.

משמעותו של המושג "מורדת" הוא, שהאישה מסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה. התוצאה המשפטית אליה אנו מגיעים, כאשר אין כל הצדקה לסירובה בעניין זה של האישה – שהיא מפסידה את מזונותיה ואת כתובתה. אי-חיוב הבעל במזונות אשתו המורדת יתקיים כל עוד האישה ממשיכה למרוד בבעלה.

ישנם שני סוגי מרידה בדין האישי:

  • מורדת כדי לעצבן את בעלה – כמו שכתוב "בעינא ליה ומצערנא ליה" המאפיין סוג מורדת זה, הוא רצונה של האישה לצער את בעלה, למרות שאין רצונה להתגרש ממנו.האישה מסוגלת לחיות עם בעלה חיים משותפים ותקינים. המרידה משמשת לאישה ככלי מלחמה בבעלה וכאמצעי להשגת מטרותיה – לצערו.
  • מורדת כי נמאס לה מבעלה – כמו שכתוב "מאיס עלי" בכל מקרה שבית-המשפט מכיר מטענות האישה, מהתבטאויותיה ומהתנהגותה, שאכן שנוא הבעל ומאוס עליה, תחשב למורדת 'מאיס עלי'. בעוד שבמורדת 'בעינא ליה' אין המרידה מהווה פירוד מהותי ורגשי בלתי-ניתן לתיקון, הרי במורדת 'מאיס עלי' מערכת היחסים בין בני-הזוג היא כזו שאין כלל מקום לחיי נישואין. מורדת מסוג 'מאיס עלי' אינה תוצאה של שאיפה לפגוע בבעל או להשגת הישגים ממוניים. זוהי מרידה הנובעת מעומק רגשות, שאין לאישה שליטה עליהם. לעניין תוצאות המרידה, בהיבט של חיוב במזונות אישה, פסק בית-המשפט העליון : נטל ההוכחה להוכיח את סיבת המרידה של האישה מוטל על הבעל. יוכיח הבעל שאשתו מרדה בו, עדיין יהיה חייב במזונותיה, כל עוד לא הוכיח שמרידתה מכוונת לצערו.

מזונות האישה כשהיא איננה עמו

בדרך-כלל אין האישה זכאית למזונות אישה, אלא, אם היא חיה יחד עם בעלה.
אם הם חיים בנפרד, יש להבחין האם הבעל עזב את הבית או אם האישה יצאה מן הבית.

אם הוא עזב את הבית לא מתוך קטטה אלא, למשל, נסע לחוץ לארץ בקשר עם עסקיו והאישה באה לבית-הדין ותובעת לחייבו בתשלום חודשי לצורך מזונותיה, לא יפסקו לה, בדרך-כלל, מזונות אישה למשך שלושת החודשים הראשונים כי 'חזקה אין אדם מניח ביתו ריקן', כלומר חזקה על הבעל שהשאיר לה למחייתה לתקופה של לא פחות משלושה חודשים ולכן יפסקו לה רק לתקופה שלאחר כך.

אך אם היא מוכיחה כי הוא לא השאיר לה כדי מחייתה בעת העדרו, היא זכאית לדרוש את חיובו במזונותיה גם תוך שלושת החודשים הראשונים, למשל אם הוא עזב את הבית מחמת קטטה או אם הוא התכוון להעדר בחו"ל רק זמן קצר ונתעכב מחמת כל טעם שהוא, כגון שמחמת מלחמה שפרצה אין בידו לשוב, או אם החליט להשתקע שם.

במקרה בו האישה עזבה את הבית

היא מפסידה בדרך-כלל את זכותה למזונות אישה. הטעם הוא שאם היא עוזבת את הבית, אין היא יכולה למלא את חובותיה המוטלות עליה כלפיו בתוקף הנישואין ולפיכך אינה יכולה לדרוש ממנו את מזונותיה.

אולם, אם האישה עוזבת את הבית מחמת טענה שנראית מוצדקת בעיני בית-הדין, הבעל מחוייב במזונות אישה גם בעת העדרה מהבית. לשם כך, לא די בטענתה בעלמא אלא עליה לברר ולהוכיח עובדות המראות כי כנים דבריה ושיש מקום לטענתה.

אם אין לה טעם מספיק לעזיבת הבית או אם היא עצמה אשמה בקטטה ועזבה את הבית או אם מחמת זה הוא יצא, היא מפסידה מזונות אישה. כי בזה היא מונעת מעצמה למלא את חובותיה כלפיו, מבלי שתהא טענה מצדיקה בפיה.

אולם, אם הבעל בין כה וכה איננו בעיר והאישה הולכת לגור אצל הוריה מפני שאינה רוצה להישאר לבדה בבית, היא לא תפסיד את מזונותיה, רק אם הבעל יכול היה לחיות איתה יחד, תלויה חובתו לתשלום מזונותיה בכך שהיא בבית או שיצאה עם טענה מוצדקת."

ההלכה בבית המשפט לענייני משפחה היא, כי בעל פטור ממזונות אשתו, רק אם האשם בהתערערות היחסים הוא באישה, וכן אם חוייבה לקבל גט וסירבה לקבלו.

אישה החיה בנפרד מבעלה אינה יכולה, על-פי דיני ישראל, לתבוע מזונות מבעלה, אלא-אם-כן היא מראה או מסבירה לבית-המשפט, שלא היתה כל אשמה מצידה בעזיבת בית בעלה או בסירובה לחזור אליו.

המשקל הסגולי של כמות ההוכחה אשר האישה שעזבה חייבת להביא הינו קל ביותר ('משקל נוצה').

כאשר האישה מסרבת לקבל גט מבעלה -"מעוכב מחמתה"

במקרה של סירוב האישה לקבל את הגט יכול בית-הדין לפסוק כי הבעל ישליש את הגט יחד עם דמי הכתובה והפיצויים, ועם מילוי תנאים אלה פטור הוא מתשלום מזונותיה.

מזונות "מעוכבת מחמתו"

על-פי הדין העברי אישה המעוכבת מחמתו להינשא היא אישה שברצונה להינשא לאחר, אך אינה יכולה לעשות כן מאחר שבעלה (או מישהו אחר כמו יבם) מעכב בעדה מלהינשא לאחר.

בית-המשפט העליון קבע, שתביעת מזונות אישה מעוכבת הינה מכוח עילה עצמאית בדיני המזונות, ולא בגדר מזונות עונשיים.

בפסיקה נקבע כי היקף מזונות אישה מדין מעוכבת כאשר הבעל חוייב בפסק-דין לגרש את אשתו, ומסרב לעשות כן, רחב ביותר. לא מקזזים הכנסות אישה, המעוכבת מחמתו להינשא, ממזונות אישה.

הזכות למדור

הלכה ידועה היא כי כחלק מזכות האישה למזונות, עומדת לה הזכות למדור. האישה ראויה להינות מן המדור בדרך אנושית ושלווה וללא החשש למעשי אלימות או התגרות מצד הבעל.

גודלה של הדירה

הפסיקה קבעה לעניין זה כי המדור החלופי צריך להיות מותאם לרמה הכללית של הדירה הקודמת, אולם, מבחינת מספר החדרים ניתן להביא בחשבון את העובדה שמספר הדיירים שיחיו בה, פחת.

פסיקת מזונות זמניים

מזונות זמניים הם מזונות אשר פוסק אותם בית המשפט לפני הדיון הראשון או במהלכו, במטרה למנוע פגיעה בתובעים למזונות עד לסיום ההליכים ומתן הגט. מטרתם של מזונות אלה לשמור על רמת החיים של האישה והילדים במהלך תקופת המשפט, אשר עלול להימשך זמן רב. לאחר שידון בית המשפט בבקשת הגירושין לגופה יפסוק מזונות קבועים, אשר יחליפו את המזונות הזמניים.

בשלב של מזונות זמניים אין לשלול את זכותה של אישה למזונות, מחמת טעמים שבהתנהגותה, אלא אם הוכחו באופן ברור וחד-משמעי, כבר בשלב זה וטרם שמיעת ההוכחות, טעמים המצדיקים זאת.