תפריט

סוגי צוואות

סוגי צוואה

הצוואה, היא כלי משפטי בידו של האדם הקובע מה ייעשה בקניינו לאחר מותו. אדם שלא הניח לאחריו צוואה אזי רכושו יחולק על פי דיני הירושה. הבעייתיות עולה בדרך כלל כאשר אחד מבני זוג החיים בשלום ולהם ילדים נפטר ואז עזבונו הכולל דירת מגורים, חשבונות בנק, עסק וכד' מתחלק בין בן הזוג שנותר בחיים לבין ילדיו.קרו מקרים בהם ילדים דרשו קיום צו ירושה מהורה שנותר בדירת מגוריו ובכך נאלץ למכור את ביתו ולהתחלק בעזבון עם ילדיו. כדי למנוע תופעות לא רצויות לאחר המוות רצוי מאוד להניח צוואה ולהסדיר את הנושא.

סעיף 1-2 לחוק הירושה קובעים כי:

הירושה במות אדם עובר עזבונו ליורשיו.

היורשים הם יורשים על-פי דין או זוכים על-פי צוואה; הירושה היא על-פי דין זולת במידה שהיא על-פי צוואה

לפי סעיפים אלה עזבונו של המת יעבור ליורשיו על-פי דין. אם המת השאיר צוואה, העזבון יחולק בהתאם להוראות שבצוואה. במקרה בו כלל המוריש בצוואתו את כל רכושו לא תהיה ליורשים על-פי דין זכות כלשהי ברכושו של המת. אך אם המוריש הותיר הוראות בצוואה שלו רק לגבי חלק מרכושו, הנהנים על-פי הצוואה יתחלקו ברכוש בהתאם להוראות הצוואה, ושאר הרכוש שלא נכלל בצוואה יחולק ליורשים על-פי הדין.

 

צורת הצוואה

המחוקק הותיר בידי המת את האפשרות לקבוע מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, בכך המת מבטא את רצונו שלו, המצווה הוא השליט על הצוואה שלו. אך הצוואה חייבת למלא אחר ההוראות הצורניות והמהותיות שבחוק הירושה על-מנת שתחשב כצוואה תקפה מהבחינה המשפטית. סעיף 18 לחוק הירושה קובע : "צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה."

המחוקק קבע בסעיף 18 לחוק הירושה ארבע סוגים של צוואות ובכל צורה קיימות דרישות שבצורה (דרישות פורמאליות-צורניות).

הדרישות שקבע המחוקק באות להבטיח את אמיתות הצוואה וגמירת-הדעת של המצווה.

 

צורות לעריכת צוואה הן:

כשאדם רוצה להשאיר צוואה שבאמצעותה הוא רוצה לצוות מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, הוא יכול לבחור באחת מן ארבע הדרכים לכתיבת צוואה:

  1. 1. צוואה בעדים
  2. 2. צוואה בכתב יד
  3. 3. צוואה בפני רשות
  4. 4. צוואה בעל-פה (או צוואת שכיב מרע).
  5. 5. צואה הדדית

 

1. צוואה בעדים

סעיף 20 לחוק הירושה קובע כי: צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו הצוואה שלו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. סימני ההיכר של צוואה זו הם: הכתב ושני עדים.

דרישות פורמאליות רבות לכתיבת צוואה בעדים: חתימה בידי המצווה, בפני שני עדים לאחר שהצהיר המצווה שזו הצוואה שלו, ועל כל אלה יבוא אישור העדים בחתימת ידם שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. תפקידיהם של העדים: לשמוע את הצהרת המצווה כי זו צוואתו,לצפות במעשה החתימה של המצווה על צוואתו, אישור העדים בכתב כי היו עדים להצהרת המצווה כי זו צוואתו,הצהרת העדים כעדים לחתימתו של המצווה.

 

2. צוואה בכתב יד

– סעיף 19 לחוק הירושה קובע כי צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תשא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו. אם אדם בחר לכתוב צוואה ובחר בסוג של צוואה בכתב יד, עליו לכתוב את הצוואה כולה בכתב ידו, שעליה תאריך בכתב ידו של המצווה וחתימה בכתב ידו של המצווה. התאריך בצוואה, הוא חשוב לשאלות נוספות כמו כשרות המצווה, זיהוי ודאי של תאריך עשיית הצוואה, כאשר עלול להתעורר ספק אם מדובר בצוואתו האחרונה של המצווה.

 

3. צוואה בפני רשות

רשות היא – שופט, רשם של בית-משפט או רשם לענייני ירושה, או בפני חבר של בית-דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155 לחוק הירושה. בנוסף סעיף 22(ז) לחוק הירושה קובע כי דין נוטריון כדין שופט. סעיף 22 לחוק הירושה קובע כי:
סימן ההיכר של צוואה בפני רשות כי דברי המצווה יעשו בפני רשות, ללא סימן היכר זה אין זו צוואה. הדרישות הפורמאליות שבסעיף 22(ב) לחוק הירושה פחותות מאלה הדרושות לצוואה בעל-פה על-פי סעיף 23 לחוק הירושה. הדבר נובע מעצם המעמד, מול רשות. המעמד החגיגי מול הרשות מדגיש את רצינות ההחלטה ואת גמירות-הדעת הדרושים לשם עשיית צוואה.
צוואה בפני רשות תעשה בעל-פה על-ידי המצווה בעצמו בפני רשות או בהגשה בכתב של הצוואה לרשות על-ידי המצווה בעצמו.

 

4. צוואה בעל-פה (או צוואת שכיב מרע)

סעיף 23(א) לחוק הירושה קובע שתי חלופות:

האחת, שכיב מרע. הרמב"ם מסביר מיהו אדם הנקרא שכיב מרע "החולה שתשש כח כל הגוף, וכשל כחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגלו בשוק והרי הוא נופל על המטה, הוא (הנקרא) שכיב מרע" השניה, מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות.

בפסיקה נקבע כי נדרש גם מרכיב אובייקטיבי וגם מרכיב סובייקטיבי. היינו, המרכיב האובייקטיבי מתבטא בכך שקיימת סכנת חיים ממשית לאדם. והמרכיב הסובייקטיבי מתבטא בכך כי למצווה תהיה הרגשה כזאת.
בצוואת שכיב מרע, הדרישה כי המצווה יהיה שכיב מרע או מי שרואה עצמו אל מול פני המוות והדרישה לציווי בפני שני עדים הן דרישות יסודיות חיוניות לקיומה של הצוואה, הם סימני היכר שבלעדיהם אין היא מהווה צוואה.

דרישות פורמאליות

דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזיכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לענייני ירושה, רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.

המחוקק קבע כי צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.

 

5. צוואה הדדית

צוואה הדדית היא צוואה משותפת ,פרי החלטה משותפת באשר לתוכנה של הצוואה, וההסדרים שקבע מצווה אחד בצוואתו מבוססים על ההסדרים שקבע מצווה שני בצוואתו. כיום מהוות הצוואות ההדדיות 20% מהצוואות בישראל. סעיף 8א לחוק הירושה מכיר מפורשות באפשרות של הורשה בדרך של צוואה הדדית.

  • ניתן להסדיר צוואות הדדיות במסמך אחד.
  • ניתן להסדיר צוואות הדדיות בשני מסמכים נפרדים.
  • ניתן לבטל צוואה הדדית בחיי בני הזוג. במקרה זה, המבקש ימסור הודעה בכתב למצווה האחר על דבר הביטול, ואז תבוטלנה שתי הצוואות.

 

פגמים פורמליים בצורת הצוואה

סעיף 25 עוסק בפגמים שבצורה, פגמים טכניים פורמאליים, שלא יביאו לידי פסילתה של צוואה במידה והם ניתנים לתיקון על-פי סעיף 25 לחוק הירושה. כוונת המחוקק היא מקום שאין ספק לגבי צוואה והתקיימו בצוואה מרכיבי היסוד לפי האמור בסעיף 25 לחוק הירושה, אין היא תפסל רק בשל פגם פורמאלי שנפל בה. כלומר המחוקק מנחה את בתי-המשפט כי יש לקיים את עיקרון היסוד של כיבוד הרצון האחרון והאמיתי של המת ולהכשיר צוואה על-אף פגמים פורמאליים.

 

פגמים מהותיים בצוואה

פגם מהותי בצוואה הינו פגם ששולל את קיומה של הצוואה. לדוגמא קטין ופסול דין אינם יכולים לעשות צוואה. אם הם יעשו צוואה היא תיפסל. אדם שעשה צוואה וניתן להוכיח כי לא ידע ולא הבין בטיבה של צוואה צוואתו תתבטל. אם יוכח כי צוואה נעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית. ס' 35 לחוק קובע כי אם יורש של צוואה היה עד לעשייתה – הצוואה תתבטל.

 

הפקדת צוואה אצל הרשם לענייני ירושה

הרשם לענייני ירושה ממונה על שמירת הצוואות המופקדות בידיו.

צוואה בכתב יד או צוואה בעדים תופקד בידי הרשם לענייני ירושה ולא בבית-משפט, כפי שקובע סעיף 21 לחוק הירושה.

כמו-כן, זיכרון-דברים של צוואה בעל-פה, על-פי סעיף 23 לחוק הירושה יופקד, בסמוך ככל האפשר לעריכתו אצל הרשם לענייני ירושה.

תקנה 6 לתקנות הירושה קובעת כי על המבקש להפקיד צוואה בידי הרשם לענייני ירושה להגיש לו על כך בקשה בכתב.
הרשם לענייני ירושה יזמין את המבקש להיחקר על פרטי זהותו ולמסור את הצוואה כשהיא במעטפה סגורה וחתומה בשעווה ובחותמת הרשם לענייני ירושה.

על המעטפה יצויינו: פרטי זהותו ומענו של המפקיד, תאריך ההפקדה, בפני מי נעשתה הצוואה ככל שהדבר ידוע.
על המעטפה יחתמו הרשם לענייני ירושה ומפקיד הצוואה, שיקבל מהרשם אישור בכתב על ההפקדה. ההפקדה תירשם במרשם הארצי.

יצויין כי על-פי סעיף 155(א1) לחוק הירושה, בסמכותו של הרשם לענייני ירושה לרשום במרשם הארצי גם צווי ירושה וצווי קיום שנתנו בתי-הדין הדתיים. מי שהפקיד את הצוואה שלו אצל רשם לענייני ירושה רשאי לקבלה בחזרה על-פי בקשה בכתב. הרשם לענייני ירושה יחקור את זהותו של המבקש, ימסור לידיו את הצוואה שלו כנגד חתימתו לאישור קבלת הצוואה, ויודיע על כך למרשם הארצי,לאחר מכן יימחק דבר ההפקדה מהמרשם הארצי.

תקנה 5 לתקנות הירושה קובעת כי צוואות וזיכרונות-דברים על צוואות שבעל-פה שהופקדו אצל רשם לענייני ירושה, וכל התיקים והרישומים הנוגעים להם, לרבות המרשם הארצי יישמרו בסוד וכל עוד המצווה בחיים לא תימסר כל ידיעה עליהם.
רק לאחר מותו של אדם רשאי מעוניין בדבר לקבל את פרטי המרשם הארצי הנוגעים למנוח. סעיף 75 לחוק הירושה קובע כי כאשר צוואה מופקדת בידי אדם אחר, שאינו הרשם לענייני ירושה, והמצווה נפטר, הרי שחלה על אותו אדם החובה, להפקיד מיידית לאחר שנודע לו על מות המצווה, את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה.