תפריט

אלימות במשפחה

יותר מ- 98% מהמקרים של אלימות במשפחה הנפגעות הן נשים ולכן נתייחס במאמר לנשים המוכות ולדפוסי ההתנהגות של הגברים המכים.

אלימות בין בני זוג זהו דפוס של התנהגויות תוקפניות ושתלטניות הכוללות:

פגיעות פיזיות, מיניות ופסיכולוגיות כמו גם שליטה כלכלית, אשר מבוגרים או מתבגרים משתמשים בהן כנגד בן זוג.

חוקרת בשם גנגלי הציגה את התופעה כך:

  • דפוס של התנהגויות הכוללות מגוון של טקטיקות – חלקן פגיעות גופניות וחלקן לא, חלקן פליליות וחלקן לא – אשר מתרחשות פעמים רבות, לעיתים באופן יום יומי.
  • דפוס של התנהגויות תוקפניות ושתלטניות, הכוללות פגיעות פיזיות, מיניות ופסיכולוגיות, כמו גם שליטה כלכלית.
  • צירוף של כוח פיזי ותחושת טרור שמשליט התוקף ושגורמים לנזק פיזי ופסיכולוגי לקורבן ולילדים.
  • דפוס של התנהגות מכוונת, במטרה להשיג ציות של הקורבן או שליטה עליו.

היסטורית האלימות

במהלך ההיסטוריה כולה נשלטה החברה על ידי המין הגברי אשר הנציח את נחיתות האישה. האלימות תמיד הייתה שם. אלא שהשינוי המרכזי בעשורים האחרונים הוא עלייה בכמות הדיווח לאור שינויים ונורמות המכתיבים את המציאות בתוכה אנו חיים. עם זאת רבות מהנשים המוכות , שומרות את הדבר בסוד אפילו מהקרובים להן ביותר. עובדה זו הקשתה לאורך השנים על תיעוד התופעה ואמידת מימדיה על ציר הזמן.

רות רזניק, טוענת בראיון לכתב עת פמיניסטי, כי "החברה הפטריארכאלית שלתוכה נולדנו ואשר עיצבה את דרך חשיבתנו והתנהגותנו קיימת זה אלפי שנים. בכל התרבויות, הדתות והממסדים החברתיים הוכר הגבר כראש המשפחה ואשתו וילדיו כפופים אליו. למרות שבכל הדתות והחברות, לפחות ברמה ההצהרתית, הוקיעו הכאת נשים ואף נקטו בפעולות ענישה שונות כלפי הבעל המכה, עדיין הייתה תופעה זו נורמה מקובלת ואף נסלחת, עקב אופייה של החברה, אשר הועידה מראש תפקידים נחותים יותר עבור נשים, תפקידים אשר היו בעיקרם תפקידי שירות לגבר והם התחנכו לראות בנשים רכושם הבלעדי".

תופעת האלימות כנגד נשים היא חוצת גבולות ואין ליחסה למדינה תרבות או לאום ספציפיים. היא תוצר של דיכוי המין הנשי לאורך ההיסטוריה שהתבטא בשלילת זכויות תחת ההנחה שהגבר הוא ראש המשפחה, אליו הן כפופות ובידו הן נשלטות. ההנחה כי הבעל הוא בעל הכח והשליטה גזרה את ההנחה המוטעית כי ביכולתו להפעיל את כלל האמצעים על מנת להשיב את אלו ובתוכן אלימות וכפייה. דפוס זה הנו בין המובילים להתנהגות אלימה כלפי נשים.

הנחות אלו השתרשו לתוכיי הנורמות החברתיות והכתיבו את כללי החברה עד כי פעמים רבות נשים הכירו בזכות הלגיטימית של הבעל להכותן. תלותן הכלכלית והפיזית בשל היותן מצויות במסגרת הביתית ומטפלות בילדים בעוד הבעל הוא מקור הפרנסה וקובע המדיניות חיזקה את המבנה הפטריאכלי והמנדט על האישה.

אלימות במשפחה – היקף התופעה בישראל:

העובדה כי מקרים רבים נשמרו בסוד הקשתה לאורך השנים לאמוד את היקף תופעת האלימות במשפחה. עיקר המחקרים המנסים לייצר נתונים באשר להיקף התופעה מבצעים זאת על ידי חיבור מסדי נתונים , היקשים לוגיים ומחקרים משווים. כך שהיקף התופעה הוא בגדר הערכה. על סמך הערכות חלקיות וניסיונות השוואה למדינות מערביות ההנחה הרווחת היא כי כל אישה שביעית בישראל הוכתה לפחות פעם אחת בחיי הנישואין שלה ע"י בן זוגה.

חיזוק לדבר הסתרת המקרים באשר לתופעת האלימות כנגד נשים בישראל ניתן למצוא גם בפערי הנתונים המצויים בידי הרשויות והארגונים הנוגעים בדבר. ההנחה הרווחת היא שמספר הנשים שנפגעו מאלימות גדול הרבה יותר ממספר המקרים המדווחים למשטרה, שכן מרבית הנשים נמנעות מסיבות שונות מהגשת תלונה למשטרה. נתון זה משתקף בסקר שבוצע על ידי משרד הרווחה בשיתוף מרכז מינרווה מאוניברסיטת חיפה המראה כי רק 24% מהנשים נפגעות האלימות עירבו את המשפחה.

נתוני המשטרה על אלימות במשפחה:

רצח נשים

בשנת 2006 (עד 1 בנובמבר) נרצחו 10 נשים בידי בני זוגן ו-5 נשים נרצחו על רקע מה שמכונה "חילול כבוד המשפחה". בשנת 2005 נרצחו 11 נשים בידי בני זוגן ו-4 נשים נרצחו על רקע מה שמכונה "חילול כבוד המשפחה".

אלימות בתוך המשפחה

מספר התיקים שנפתחו בגין תלונות נשים על עבירות של אלימות במשפחה בשנים 2006-2005

בחודשים ינואר-אוקטובר 2006 ביצעה המשטרה 3,778 מעצרים בגין אלימות במשפחה, לעומת 4,053 מעצרים בתקופה המקבילה בשנת 2005.

בחודשים ינואר-אוקטובר 2006 היו 1,285 רצידיביסטים בקרב עברייני האלימות במשפחה (רצידיביסט – עבריין חוזר – הוא מי שנפתחו לו במשטרה שני תיקים ומעלה).

סקר היקף ומאפיינים לתופעת האלימות כלפי נשים וילדים ונוער בסיכון:

כדי לקבל תמונה מלאה יותר של היקף תופעת האלימות כלפי נשים בישראל ערך משרד העבודה והרווחה בשנת 2000 סקר מקיף לבדיקת התופעה בשיתוף מרכז "מינרווה" באוניברסיטת חיפה. בסקר נבדקו 2,841 נשים ו-510 גברים שהיו מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל. מתוצאות המדגם הגיעו החוקרים לכמה מסקנות על היקף התופעה ועל מאפייניה:

  • 5.8% מהנשים שנשאלו דיווחו על אלימות פיזית מצד הבעל בשנה שקדמה לסקר. כאמור הסקר נעשה על מדגם מייצג, וכך 5.8% מהנשים בסקר מייצגות 141,171 נשים בכלל האוכלוסייה.
  • 11.2% מהנשים שנשאלו, המייצגות 214,248 נשים בכלל האוכלוסייה, דיווחו כי חוו אלימות פיזית מצד הבעל בזמן כלשהו.
  • 7.6% מהנשים שנשאלו, המייצגות 145,540 נשים בכלל האוכלוסייה, דיווחו כי היו קורבן לאלימות מינית.
  • 1% מהנשים במדגם, המייצגות 116,815 נשים בכלל האוכלוסייה, חוו איומים בהפעלת כוח פיזי מצד בן זוגן. 2% מהנשים במדגם, המייצגות 38,300 נשים בכלל אוכלוסייה, היו קורבן לאיומי רצח.
  • רק 24.8% מהנשים המוכות דיווחו כי עירבו את המשטרה.

מהסקר עלה גם כי תופעת האלימות כלפי נשים רווחת בכל המגזרים, אולם היא נפוצה יותר במגזר הלא-יהודי, בקרב גברים מובטלים ובעלי השכלה נמוכה ובמשפחות צעירות יחסית שמעמדן הכלכלי נמוך מהממוצע. כמו כן יש השפעה להיסטוריה של אלימות במשפחה, למעורבות בפעילות עבריינית, לאלכוהוליזם ולצריכת סמים.

חקיקה

עד שנת 1989לא הייתה חקיקה שמתייחסת לאלימות במשפחה בשל התפיסות המוטעות הבאות:

  • תחום המשפחה הוא עניין פרטי, שהמדינה לא צריכה להתערב בו.
  • אישה מוכה היא בעצם אשמה/ אחראית למצב שבו היא נמצאת.
  • כלל העבירות נכללות בחוק העונשין.

מונתה ועדת קרפ אשר תפקידה היה לנתח את מקרי האלימות ולהציע פתרונות. מסקנות הוועדה היו בין היתר:

א. יש לחוקק חוק שאכן יראה אלימות במשפחה נגד נשים כמעשה פלילי.

ב. יש לתת סיוע חוקי ונגיש לנשים מוכות על פי עקרון צו ההגנה.

בעקבות המלצות ועדת קרפ שאומצו ע"י המשטרה פרסמה המשטרה הנחיה חדשה בנושא מדיניות הטיפול באלימות בין בני זוג. בהנחיה צומצם כמעט לחלוטין שיקול הדעת של השוטר לגבי אופן הטיפול והחקירה, הוגבל העיסוק בתחום הטיפולי והודגשה ההתמקדות באכיפת החוק, תוך הסתייעות בשיתוף פעולה עם הגורמים המטפלים. "כמו כן הוסדרו אופן הטיפול הראשוני בזירת האירוע כאשר מתקבלת קריאה טלפונית לעזרה; אופן קבלת התלונה במשטרה; הסיוע שעל השוטרים להושיט לנפגעת; החלטות בדבר מעצר החשוד בעבירה; הטיפול בחומר החקירה, הגשת התיק לתביעה, והשיקולים להגשת התיק לדיון דחוף לבית משפט .

תוצאותיו של דו"ח קרפ הביאו לביצוע שינויים מרחיקי לכת בכל המשרדים הממשלתיים והגופים הציבוריים הלוקחים חלק בטיפול בנושא אלימות נגד נשים.

הישגו העיקרי של הדו"ח היה כאשר במרץ 1991 נתקבל בכנסת החוק למניעת אלימות במשפחה. על פי חוק זה, רשאי כיום בית משפט לתת צו הגנה מיידי להבטחת שלומו ובטחונו של כל בן משפחה, המאויים או הרואה עצמו מאויים ע"י האדם נגדו מוצא הצו.

ע"פ תקנה זו שוטר רשאי לעצור את מי שמפר צו הרחקה שהוצע נגדו, והפרת צו תדון ע"י בית משפט ע"פ פקודת בזיון בית משפט.

נתוני ענישה של הנהלת בתי-המשפט

להלן יובאו נתונים של הנהלת בתי-המשפט על עונשים שהושתו על מורשעים בעבירות אלימות ומין משנת 2003 ועד 1 בנובמבר 2006. העונשים מחושבים על-פי ממוצע שנתי, ונעשית הבחנה בין עונשי מאסר, עבודות שירות והפעלה של מאסר על תנאי.

* הסתייגות בעניין נתוני הענישה: יש לציין כי בקריאת הנתונים המופיעים בטבלאות יש להביא בחשבון שלעתים כרוכות בגזר-הדין עבירות נוספות המשפיעות על העונש, וכן נקבעות תקופות מאסר חופפות או מצטברות.

ענישה בעבירות של תקיפת בן-זוג בשנים 2006-2003

מהטבלה עולה כי בעבירות של תקיפת בן-זוג, ברבים מהתיקים הושתו על הנאשמים עבודות שירות, ולא עונש מאסר. כאשר הושת עונש מאסר, הוא נמשך 7.8 חודשים בממוצע. יצוין כי העונש המרבי הקבוע בחוק על תקיפת בן-זוג הוא ארבע שנים (48 חודשים). כמו כן עולה מהטבלאות כי ברבים מגזרי-הדין בעבירה של תקיפת בן-זוג היה העונש הפעלה של מאסר על תנאי אשר נגזר על העבריין בהרשעה קודמת. נתון זה מעיד על פשיעה חוזרת ועל מידת ההרתעה של הענישה הקיימת.

עונשי מינימום

בישראל נקבעו בחוק העונשין עונשי מינימום בעבירות מעטות, ובהן אינוס, מעשה מגונה ועבירות מין במשפחה. לא נקבעו בחוק עונשי מינימום בעבירות של אלימות במשפחה. גם בעבירות שנקבעו עונשי מינימום בגינן בית-המשפט רשאי להפעיל שיקול דעת בענישה, שכן הדרישה היחידה בחוק היא שעונש המאסר המושת על המורשעים בעבירות אלו לא יהיה כולו על תנאי. כך, למעשה, גם בעבירות שבהן ראה המחוקק צורך לקבוע רף ענישה מינימאלי מסוים, שופט יכול להקל על המורשע על-ידי קביעת רוב העונש הזה כמאסר על תנאי.

אפקטיביות הענישה

שיעור המאסרים החוזרים

בהקשר של אלימות כלפי נשים אפשר להצביע על שתי השלכות אפשריות של רמת ענישה נמוכה: פגיעה במידת ההרתעה האישית והכללית של הענישה ופגיעה ביכולת לשקם עבריינים שנשלחו למאסר כדי למנוע מהם לחזור על העבירה.

מאסרים חוזרים – אלימות במשפחה

מהטבלה עולה כי 56% מהאסירים המרצים עונשי מאסר בגין עבירות של אלימות במשפחה הם במאסר חוזר, ו-12.4% מהאסירים מרצים מאסר שישי או יותר. חשוב לציין כי המאסרים החוזרים אינם בהכרח בגין עבירה של אלימות במשפחה. בעיות בקיום הליך טיפולי באות לידי ביטוי בשלושה מישורים:
האחד : קושי לקיים הליך טיפולי אפקטיבי בשל תקופות מאסר קצרות הנגזרות על אסירים בגין אלימות במשפחה ( בד"כ עד שנתיים ) מתוכן כחצי שנה מהווה תקופת המעצר ולעיתים רבות המאסר מתקצר בשל שחרורו המוקדם של האסיר.

השני : היעדר מוטיבציה לאסירים השפוטים לפרקי זמן קצרים.

השלישי : חלקם של האסירים בגין אלימות במשפחה סובלים מהתמכרות לאלכוהול או לסמים כאשר ההליך הטיפולי באלימות יכול להתבצע רק בגמר הטיפול בהתמכרות. כך שהדבר אינו מותיר זמן אפקטיבי להליך טיפולי.

טיפול בגברים מכים:

קיים מגוון רחב של טיפולים בגברים המכים וכן קיימים מרכזים למניעת אלימות במשפחה בכל עיר בארץ.

בדרך כלל הגברים המכים נמצאים בהכחשה ולא מכירים בכך ולמרכזי טיפול נגד אלימות הם מגיעים לרוב מחוסר ברירה כי אולצו על ידי בית המשפט.

שיטת הטיפול קבוצתי בגברים אלימים- הרציונאל.

שיטת הטיפול הקבוצתי נסמכת על שלושה רציונאליים עיקריים:

א. תמיכת הקבוצה .

ב. הפחתת תחושת האשם.

ג. אלטרנטיבה לסיפוק צרכים רגשיים

תמיכת הקבוצה:

מרבית הגברים מבינים את השליליות שבהתנהגותם ואף מביעים חרטה עליה אולם מסרים סותרים אשר הם מקבלים בסביבתם הטבעית, התומכים באופן ישיר / עקיף באלימות, כגון דיכוי האישה , עלולים להקשות את התמודדותם בניסיון להפוך לגבר לא אלים. במסגרת הטיפול הקבוצתי נוכחים גברים המצויים בסיטואציה דומה ומבקשים גם הם לפרוץ את המעגל , הרשת החברתית הנ"ל מהווה רשת תמיכה . רשת זו אינה שמה ללעג את בחירתו של הגבר האלים לנסות ולחדול ממעשיו אלא מזדהה ותומכת. ההתמודדות עמם קלה בשל היותם שווי ערך.

הפחתת תחושת האשם:

כפי שהוזכר קודם, מרבית הגברים מודעים לשליליות שבמעשיהם ובשל כך חווים תחושת אשם . תחושה זו הופכת את ההודאה במעשה והשיח עליו למורכב וקשה. תמיכת הקבוצה באקט ההודאה , בכנות הדובר , תוך העכרתו וחיזוקו על שעשה כן מפחיתה את תחושת האשם . הפחתת תחושת האשם מהווה שלב נוסף בחיזוקו של הגבר לקראת התמודדויות עתידיות הצפויות לו במסגרת הטיפול עד לשינוי התנהגותו.

אלטרנטיבה לסיפוק צרכים רגשיים:

גברים המפגינים אלימות כלפי בנות זוגן למעשה תלויים בהן על מנת לספק את צרכיהם הרגשיים. הקבוצה מהווה מסגרת אלטרנטיבית לסיפוק צרכים רגשיים של הגבר המפחיתה את התלות בבנות זוגן בדרך של תמיכה ועזרה לאחר.

הסכנה – השפעות שליליות של הקבוצה:

הצגת השפעותיה החיוביות של הקבוצה על המטופל מבלי להתייחס להשפעות שליליות תהא הצגה חלקית בלבד שכן לצד ההשפעות שהוזכרו עד כה עלולות להיות לקבוצה השפעות שליליות בהן:

– עידוד בין חברי הקבוצה לשימור היחס הפוגעני כלפי נשים

– השוואה ברמת האלימות המופעלת בין החברים והתעודדות מכך ( במחקר של טולמן, חלק מבנות הזוג דיווחו על השפעות שליליות של הקבוצה. אישה אחת אמרה שבעלה חזר הביתה ואמר לה שהיא צריכה להפסיק להתלונן כי גברים אחרים מכים את נשותיהם באופן גרוע הרבה יותר מהאופן בו הוא מכה אותה. )

– הרחבת מגוון התרחישים האפשריים כלפי התנהגותה של האישה ( אישה אחרת במחקרו של טולמן סיפרה שבעלה התרגז בעקבות תלונות שהשמיעו גברים אחרים ביחס לבנות זוגן וכשהוא בא הביתה תקף אותה).

המטרות בעבודה הקבוצתית עם גברים אלימים.

  • פיתוח הכרה להיותו של הגבר "גבר אלים" – הגברים צריכים ללמוד לזהות ולהכיר בהתנהגותם האלימה, ולהבין בצורה מלאה את ההשפעה שיש להתנהגות זו על בנות זוגן, על מערכות היחסים שלהם ועליהם עצמם.
  • לקיחת אחריות של הגבר על האלימות – הגבר צריך להבין שמחד, הוא האחראי הבלעדי על התנהגותו האלימה ועל הפסקתה, ומאידך, האישה איננה אחראית לאלימות.
  • הרחבת הגדרות של מושג האלימות – הגברים חייבים לקחת אחריות לא רק על האלימות הפיזית שלהם אלא על כל ההתנהגויות המתעללות שלהם. חשוב להרחיב את ההגדרה שלהם לאלימות על מנת שתכלול קשת רחבה ומגוונת של סוגי אלימות פיזית, מינית והתעללות פסיכולוגית.
  • הבנה של שלבי האלימות/מעגל האלימות – למידת מעגל השליטה הכוחניות וכן מעגל האלימות של וולקר , כדי להסביר איך סיטואציות מוליכות לאלימות ומה קורה לאחר האירוע האלים.
  • למידת הקורבנות של האלימות – רכישת הבנה לכך שבמהלך הזמן, ההפוגה של השלווה והאהבה שבמודל של ווקר תיעלם לעיתים קרובות ותשאיר את האישה והילדים קורבנות החווים רק את שלבי עליית המתח והאירועים האלימים החמורים.
  • עימות הגבר עם עמדות וגישות סקסיסטיות – גישות סקסיסטיות יכולות לבוא לידי ביטוי בהצהרות או בהתנהגות המשקפת אמונה שהאישה אינה שווה לגבר, שלאישה יש תכונות שליליות אינהרנטיות או שלאישה יש מחויבות לגבר בשל העליונות של המין הגברי, יותר מאשר מעמד של שווה במערכת היחסים.
  • פיתוח מודעות לרעיון החיברות הגברי – שיפור המודעות של הגברים לתפיסות שלהם לגבי תפקידי מין ולדרך שבה אלה משפיעות על תפיסת ההצלחה שלהם במערכות יחסים. פיתוח מודעות לצורה שבה הם אומנו לחשוב על נשים ועל מערכות היחסים שלהם איתן.
  • הגברת המודעות להתפתחות הזעם – פיתוח מודעות לסימנים ולרמזים הפסיכולוגיים, הקוגניטיביים ותלויי הסיטואציה שהיו יכולים להזהיר את הגברים שקיים פוטנציאל לאלימות. הפנמת ההבנה לכך שיש הרבה נקודות בשרשרת שבהן הגברים יכלו להתנהג באופן שהיה מונע את ההתפרצות האלימה.
  • פיתוח מודעות ושליטה במבערים רגשיים – היכרות, זיהוי ושליטה במבערים רגשיים שעלולים להוליד תקרית אלימה. על הגברים ללמוד לעקוב בעצמם אחרי רמזים להתפרצות רגשית, לעצור את דפוס ההידרדרות, ובדרך כלשהי להקטין את הסערה הרגשית על מנת להפחית את הסיכון להתפרצות אלימה.
  • זיהוי הרמזים הרגשיים, הקוגניטיביים ותלויי-הסיטואציה המבשרים את השימוש שלהם באלימות – לימוד הגברים לזהות ארבע קטגוריות של רמזים (תלויי-סיטואציה, קוגניטיביים, רגשיים ופסיכולוגיים) ואז לעשות שימוש ברמזים אלה כדי לבצע בחירות אלטרנטיביות להתנהגות האלימה. איתור הסימנים המוקדמים באופן שיסייע לעצירת ההסלמה ולהפחתת המבער הרגשי.
  • רכישת הטכניקה של פסק זמן – העברת הידע באשר ליכולת של הגבר לזהות סיטואציה שבה יש פוטנציאל קרוב להתפרצות אלימה ובאופן זמני לפרוש מהסיטואציה ולהכין עצמו לשימוש במיומנויות אלטרנטיביות, מכובדות יותר לצורך פתרון הסכסוך עם בת זוגו.
  • פיתוח מיומנויות אמפתיה – לעזור לגברים לעבור ממצב של הכחשת הפגיעה בקורבן למצב של אמפטיה מלאה לבנות זוגן.
  • לימוד התנהגויות אלטרנטיביות שאינן אלימות – העברת מגוון רחב של צורות התנהגות אלטרנטיביות לפתרון קונפליקטים ובעיות. הלימוד יתחיל בתכנון הביטחון האישי של הקורבן הכולל מגוון תהליכים התנהגותיים, קוגנטיביים ומפחיתי-לחץ.
  • תכנון הביטחון האישי של הקורבן והילדים – מכיוון שהמטרה של שמירת הביטחון של האישה באה בעדיפות ראשונה בעבודה עם גברים מכים, תכנון הביטחון האישי מתרחש מוקדם בתהליך ההתערבות ולעיתים קרובות מוכנס למסגרת חוזה או הסכם שעליו חותמים הגברים, להבטחת אי האלימות.
  • פיתוח מיומנויות שליטה עצמית – רכישת כלים לקביעת גבולות של התנהגות וזמן לויכוחים ומחלוקות. הקבוצה מדריכה את הגברים לקבוע גבולות של זמן לויכוח ולשמור שהויכוח לא יחרוג מנושא אחד. חריגה מקווים מנחים אלה יכולה לאותת לצורך בפסק זמן.
  • רכישת מיומנויות הירגעות – רכישת מגוון מתודות להפחתת ההתעוררות הפיזית. טכניקות הירגעות פורמאליות כוללות רגיעה הדרגתית, מדיטציה, הירגעות תוך שליטה ברמזים, נשימה עמוקה, הירגעות אוטוגנית, והירגעות תוך שימוש בדימויים. סיוע לגברים באיתור טכניקה אחת שמתאימה ביותר לצורכיהם.
  • פיתוח מודעות רגשית – מכיוון שתדמית המין הגברי בחברה מעודדת גברים לדכא ולהדחיק את רגשותיהם, וכעס הוא רגש שיותר מקובל מבחינה חברתית, גברים למדו לעשות שימוש יתר ברגשות השליליים שלהם. המטרה היא לתרגל את הגברים בזיהוי רגשות אחרים ש"מסתתרים מאחורי" הכעס שלהם ותרגול ראיית הכעס כרגש "משני". רכישת טכניקות כגון חיפוש תמיכה וביטוי אסרטיבי של רגשות מסייעת גם היא לגברים לספק את הצרכים הרגשיים שלהם ללא אלימות.
  • בנייה מחדש של חשיבה קוגניטיבית – ללמד את הגברים לנתח ולהגדיר דפוסי חשיבה שליליים. יש להתייחס לכך שהמרכיב הקריטי בדיאלוג הפנימי של גברים מכים הוא האמונה שלהם בכך שההתנהגות של בת זוגם היא כזו שמצדיקה או שנותנת רשות להתנהגות אלימה.

כאמור קיימים גורמים טיפוליים בלשכות הרווחה המטפלים בבעיית האלימות במשפחה אולם קיים מעון לגברים מכים בשם בית נועם אליו מגיעים בדרך כלל דרך בית משפט וכתחליף למאסר בפועל.

בית-נועם הוא תכנית ניסיונית שאושרה כמפעל מיוחד על ידי הביטוח הלאומי ובמימונו ובמימון משרד העבודה והרווחה, מתוך יוזמה של עמותת נועם למניעת אלימות במשפחה. בית-נועם הוא ניסיון ליצור מסגרת טיפולית קבוצתית אינטגרטיבית אשר תיתן מענה לרובד הקשה של גברים אלימים המופנים להוסטל לרוב בצו בית-משפט. במסגרת זו חיים הגברים תקופה של ארבעה חודשים. בתקופה זו הגברים גרים בבית נועם ומטופלים בו, אך בשעות הבוקר יוצאים לעבודה. הטיפול מורכב מטיפול קבוצתי, כחמש קבוצות בשבוע לכל מטופל, טיפול אישי וסיוע מול הגורמים הקולטים בקהילה .בית נועם מפעיל תוכניות טיפוליות חינוכיות ולימודיות; כל מתגורר מתחייב להשתתף בכל הפעילויות; טיפול פרטני, טיפול קבוצתי המתקיים כל ערב, בניקיון הבית בישול, כביסה וכד'. בבית מתגוררים שניים-עשר גברים היוצאים בבוקר לעבודה וחוזרים לפנות ערב לכל הפעילויות. כיון שהמקום מכיל כשתיים-עשרה מיטות בלבד, שוהים בהוסטל כ-40 גברים בשנה.

"בית נועם" מיועד לגברים המתנהגים באלימות כלפי בנות זוגם, מכל קבוצת גיל, מכל שכבה סוציו אקונומית, מכל רמת השכלה, מכל דת ומכל עדה . ה"בית" אינו מיועד למתמכרים לאלכוהול וסמים, וכן לא לחולי נפש פעילים.

הגורמים המפנים לבית נועם הם :

  • הקהילה הטיפולית באזור המגורים: קציני מבחן, עובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים , פקידי סעד לסדרי – דין, מרכזים לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה.
  • בתי משפט: מחוזיים, שלום, למשפחה – בחלקם מפנים באמצעות צו- הרחקה, דחית גזר דין ועסקות טעון. (לא כחלופת מעצר(.
  • יחידות הסיוע הפועלות ליד בתי המשפט למשפחה.
  • פניות עצמאיות של הגברים עצמם ו/או של משפחתם המורחבת.

ממצאי המחקר של הביטוח הלאומי על בית-נועם הראו כי:

בעקבות הטיפול בבית-נועם פסקה כמעט לחלוטין האלימות הפיזית של הגברים. עם זאת התקיימו עדיין ביטויים של אלימות מילולית.

המטפלים המקצועיים בקהילה חשים שיש סיכוי שרוב הגברים יצליחו לשמר את אי-החזרה לאלימות אם יתקיימו התנאים של טיפול מתאים בקהילה.

בנות הזוג ואנשי המקצוע דיווחו כי הגברים רגועים יותר בעקבות הטיפול וכי התקשורת עמם טובה יותר.

יש עדויות כי הטיפול בבית-נועם משפיע לטובה גם על ההתנהגויות התוקפניות של הגברים מחוץ למסגרת המשפחתית.

אלימות במשפחה – משליך גם על החברה 

אלימות בבית פוגעת בילדים ומשליכה על החברה:

בשנים האחרונות הוטבע המונח: ילדים עדים לאלימות. כל הילדים החיים בבית אלים הופכים לקרבנות משניים למתרחש בבית ומושפעים ביותר מחשיפה זו. הילדים, כמו הקרבן, סובלים ממגוון פגיעות פסיכולוגיות, מחלות או מצבים רפואיים הקשורים ישירות לאלימות התוקף, ומבעיות רגשיות והתפתחותיות אחרות. הספרות המחקרית בתחום מתארת שורת סימפטומים אפשריים אצל ילדים שהיו עדים להתעללות באמם. סימפטומים אלו רוכזו וסוכמו ע"י ג'ונס ושכטר :

נדודי שינה, פחד מללכת לישון, סיוטים, חלומות על סכנה, כאבי ראש, כאבי בטן, חרדה מפני פציעה או, מוות וחרדה מוגזמת מפני סכנות, מריבות עם אחרים, פגיעה בילדים אחרים או בחיות, התפרצויות, הימנעות מאנשים אחרים ומפעילויות, דיכאון, מעט אנרגיה לחיים, תחושת בדידות ובידוד, משחק אלים, ניסיונות התאבדות או פיתוח דפוס התנהגות מסוכן, פחד מהליכה לבית הספר או מפרידה מהאם, גניבה, מבט קר ופחד תמידי, התנהגות מושלמת, השגיות מוגזמת, התנהגות כמו מבוגרים קטנים, דאגה, קשיי ריכוז, הרטבה או נסיגה לשלבים התפתחותיים קודמים, הפרעות אכילה, בעיות רפואיות כמו אסטמה, בדרכי הנשימה או בעור), מחלות עור, הכחשת קיומה של בעיה כלשהי, הזדהות עם התוקף.

משפחות חד-הוריות סובלות יותר מאלימות. המצב הכלכלי החמור ממנו סובלות נשים חד-הוריות וילדיהן אשר נפרדו מבעליהן בגלל אלימות, מאלץ אותן ואת ילדיהן להתמודד בגפן עם קשיים מתגברים מטעם הרשויות השונות והמוסד לביטוח הלאומי, ולסבול רעב, מחסור, אלימות, חרפה. רעב ותזונה לקוייה נחשבים כגורמים תורמים להתנהגות אלימה. מחסור מתמשך, התמכרות לסמים ושימוש באלכוהול מחמירים גם את התופעה של זנות בקרב נערות ונערים בישראל.

בבתי ספר ילדים החווים אלימות בביתם מתחלקים אף הם למספר קבוצות. יש הסובלים מפגיעות נפשיות וגופניות ונמצאים במסגרות החינוך המיוחד, חלק קטן מהילדים מוצאים את דרכם למחלקות פסיכיאטריות, אולם מרביתם נמצאים במערכת החינוכית הרגילה ומבלים במחיצת ילדים שאינם באים מבתים אלימים.

אחדים מילדים אלה מפילים את חיתיתם על ילדים בביה"ס, בדרישות כספיות, מיניות, ומשבשים את מהלך הלימודים. במקרים אחרים הילדים נתפסים כהיפראקטיביים או הסובלים מתסמונת ADHD. לעומתם נמצאים ילדים מופנמים ופסיביים העסוקים בסבלם ובפחדיהם כל העת. אלימות במשפחה הינה ידועה כאחד מהגורמים המאיצים התמכרויות: לאלימות, לאלכוהול וסמים. לכן אנו מוצאים רבים מאותם ילדים, שהיו עדים וקורבנות לאלימות, ממלאים שוב ושוב את בתי הסוהר.

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך:

שאלות ותשובות בענייני משפחה בעידן הקורונה

הסכם גירושין אונליין

האם ניתן לערוך הסכם גירושין אונליין בלי לצאת מהבית? התשובה חיובית, שירות הסכם גירושין אונליין מאפשר לכם לקבל הסכם גירושין, אשר ערוך על ידי יונית

קרא עוד »
הסכם ממון אונליין

הסכם ממון אונליין

האם אפשר לערוך הסכם ממון אונליין מבלי לצאת מהבית? כן, שירות הסכם ממון אונליין מאפשר לכם לקבל הסכם ממון, אשר ערוך על ידי יונית גזל

קרא עוד »
איזה תנאים אפשר לכתוב בצוואה?

איזה תנאים אפשר לכתוב בצוואה?

חוק הירושה מאפשר למצווה לכתוב תנאים בצוואתו כראות עיניו. התנאים חייבים להתקיים לאחר מותו ורק אם בית המשפט יפסוק אחרת הם יבוטלו. יורש על תנאי

קרא עוד »
הסכם ממון ידועים בציבור אונליין

עורך דין הסכם ממון

הסכם ממון הוא הסכם משפטי מחייב שנערך בין שני בני זוג העומדים להינשא או נשואים, ומטרתו להסדיר את חלוקת הרכוש בין שני בני הזוג במקרה

קרא עוד »
15 טיפים לפני פתיחת הליך גירושין

עורך דין גירושין כפר סבא

יונית גזל – עו"ד משפחה וגישור כפר סבא, עומדת בראשות המשרד מאז הקמתו ובעלת ניסיון רב בענייני משפחה ומעמד אישי ובפרט מתמחה בהליכי גירושין בין

קרא עוד »
דילוג לתוכן