סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מגדיר את תפקיד ההורים כאפוטרופסים טבעיים לילדיהם:
- "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו."
הסעיף כולל ארבעה תחומים עיקריים של אחריות הורים כלפי ילדיהם:
- החזקת הקטין וקביעת מקום מגוריו, האחריות לגדלו ולדאוג לצרכיו הגשמיים והבריאותיים.
- חינוכו והכשרתו לעבודה ולמשלח-יד.
- שמירת נכסי הקטין ניהולם ופיתוחם.
- הסמכות לייצג את הקטין בערכאות משפטיות.
בית-המשפט קבע, כי ראשית יש להכריע מי מבין ההורים יחזיק בילדים (מבלי שתוכרע שאלת חינוכם) ובשלב זה מתקיים פיצול החזקה. בכל מקרה לשני ההורים נותרו מכוח אפוטרופסותם הטבעית זכויות במשותף בתחום החינוך (כגון, לאיזה בית-ספר יישלח הילד – דתי או חילוני – באיזה חוגים ישתתף וכיוצא בזה). יחליט על חלוקת הזמן ההורי בין ההורים, יגיע השלב להכריע בשאלת החינוך. ההכרעה בשאלות אלה צריכה להיעשות בהסכמת שני ההורים, בהיעדר הסכמה משותפת, יכריע בית-המשפט, על-פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
עיקרון טובת הילד הינו עמוד האש, עיני כל נשואות אליו. והוא אכן אומץ כעיקרון בלעדי לפיתרון סכסוכי משמורת ילדים בין הורים.
העובדים הסוציאליים קיבלו בחוק תפקיד מרכזי ביישומו של עיקרון טובת הילד בסכסוכי משמורת ילדים. פקיד הסעד מתפקד כמומחה רשמי ובלתי-תלוי, הנדרש להמליץ על הפתרון המועדף לטובת הילד, זאת בהסתמך על הערכת צרכיו של הילד והערכת כושר תפקודו של כל אחד מההורים.
התערבות בית המשפט לגבי משמורת ילדים
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע:
"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית-המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין…"
הוראתו של סעיף 25 לחוק מחייבת את בית-המשפט לדון בענייני משמורתו של קטין על בסיס "טובת הילד".
כיצד קובעים מהי "טובת הילד" כשדנים במשמורת ילדים.
"טובת הילד" הוא פרי של איזונים בין אינטרסים שונים.
כאשר בית-המשפט בא להכריע בשאלת משמורת ילדים הוא בוחן שורה ארוכה של זכויות, צרכים ואינטרסים של ילדים ואופן השפעתם על אותו ילד. לדוגמא: רצונו, גילו, קשריו ויחסיו עם הוריו ודמויות משמעותיות אחרות בחייו וכיוצא בזה. לכל אחד, מגורמים אלה יינתן משקל בשקלול הסופי של טובת הילד, כאשר המשקל של אותו גורם עשוי להשתנות על-פי סוג ההחלטה שבנדון, או גילו וכשריו המתפתחים של הילד.
פסק דין בנושא משמורת ילדים אינו סופי:
סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – קובע :
"שינוי החלטות בית-המשפט רשאי לשנות או לבטל החלטותיו לפי חוק זה אם נשתנו הנסיבות או נתגלו עובדות נוספות לאחר שנתן החלטתו."
כאמור סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מאפשר לבתי-המשפט לשנות או לבטל החלטותיו במידה ונשתנו הנסיבות או נתגלו עובדות נוספות לאחר שניתנה החלטת בית-המשפט. מכאן שגם פסקי-דין של בתי-המשפט בסכסוכי משמורת ילדים אינם סופיים ומשתנים עם השתנות הנסיבות או גילויין של עובדות חדשות .
שינוי נסיבות בנושא משמורת ילדים מתפרש על-ידי בית-המשפט בצמצום. צד המבקש שינוי הסדר משמורת צריך להצביע על שינוי מהותי וקיצוני. שינוי זה צריך להצביע על הרעה משמעותית בתנאי חייו של הילד, או להצביע על גורמים אחרים המצדיקים את שינוי צו המשמורת.
חזקת הגיל הרך
חזקת הגיל הרך קובעת כי ילד עד גיל 6 ישהה עם האם. בעניין בע"מ 1858/14 חזר והדגיש ביהמ"ש העליון כי "חזקת הגיל הרך" ביחס לקטין שטרם מלאו לו שש, ניצבת בעינה, זאת למרות הקולות הקוראים לשינוי החזקה, לרבות דו"ח ועדת שניט.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מתייחס להורים החיים בנפרד וקובע את "חזקת הגיל הרך".
"ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
במקרים בהם מוכח, כי לאם אין מסוגלות הורית, יועבר הילד לאביו. עם זאת, אין החוק משתמש בלשון ציווי בנושא זה, אלא משאיר את שיקול-הדעת לבית-המשפט או בית-הדין.
חשוב להדגיש, כי עיקרון זה של חזקת הגיל הרך אינו בא להחליף את עיקרון העל של הכרעה על-פי מבחני טובת הילד, אלא משמש חזקה משפטית, שניתן לסותרה. לאחרונה קבע בית המשפט העליון כי לפי החוק חלה בקטין שטרם מלאו לו 6 שנים חזקת הגיל הרך, למרות שקיימים הדים חברתיים לשינוי החוק, החוק שריר וקיים ועל מנת לסתור את החזקה נדרשות ראיות כבדות משקל.
לאור מסקנות ועדת שניט קיים ניסיון לקדם חקיקה אשר תבטל או תצמצם את חזקת הגיל הרך. לעניין זה ראה ערך: ועדת שניט.
משקל חוות-דעת פקיד הסעד ומומחים בסכסוכי משמורת ילדים
תפיסת בתי המשפט היא כי החלטה בסכסוכי משמורת ילדים תינתן לאור מבחן טובת הילד, והיא צריכה להיות משוחררת מאינטרסים אישיים או חומריים של הצדדים היריבים. בגלל מורכבות הנושא בית המשפט או בית הדין הרבני נעזרים במומחים מטעמם. הם ממנים לפי הצורך פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוצייאלים או מומחים אחרים בהתאם לנסיבות הקיימות. לחוות הדעת של מומחים המתמנים על ידי בתי המשפט קיים משקל נכבד בהחלטות בית המשפט וזאת מאחר ובית המשפט רואה בהם זרוע אובייקטיבית ומקצועים הבוחנת את המצב בצורה נייטראלית. בתיקי משמורת ממנה בית המשפט בדרך של שיגרה, עובדת סוציאלית לסדרי דין אשר מגישה לבית המשפט תסקיר מעמיק והמלצות מטעמה. לחות הדעת של עו"ס סדרי דין יש משקל רב בהחלטות בית המשפט, על כן מומלץ מאוד לשתף עמה פעולה בהכנת התסקיר ולשקף לה באמינות ובשקיפות מלאה את מצב הילדים, בבית במוסדות החינוך ואת רצונם של הילדים.
למידע נוסף וייעוץ משפטי בנושאי ענייני משפחה כגון: הסכם גירושין, גישור לגירושין ועוד. ניתן לפנות אל עו"ד יונית גזל בטלפון: 052-2936183
