למי הסמכות הייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין? מהו עיקרון הסמכות הנמשכת?
למי הסמכות הייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין? לבית הדין הרבני. סמכויותיו של בית-הדין הרבני קבועות בחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג1953. סמכותו הייחודית של בית-הדין מותנית בתנאים הבאים: - הנושא העומד להכרעה הוא עניין של נישואין או גירושין
- הוא נוגע ליהודים;
- בני-הזוג הם אזרחי המדינה או תושביה.
- בני-הזוג נמצאים בישראל
האם יכול בית-המשפט לענייני משפחה לדון בתביעת הגירושין או בתביעת שלום בית שהגיש אחד מבני-הזוג? לא. לבית הדין הרבני סמכות יחודית לדון בתביעת גירושין של יהודים. ראה סעיף 1 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג 1953. האם לבית-הדין הרבני ישנה הסמכות לדון בפירוק שיתוף במקרקעין בין בני-זוג? כן. אימתי קונה בית-הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית? במקום שאחד מבני-הזוג לא פתח עוד קודם-לכן הליך בפני בית-המשפט האזרחי באותו נושא עצמו. מהו עיקרון הסמכות הנמשכת? אם התחיל בית הדין הרבני או בית המשפט למשפחה לדון בתביעה מסוימת הוא ימשיך לדון בה גם בעתיד.
עיקרון זה קובע כי מקום בו פסק בית-הדין מכוח סמכות מקורית בעניין בעל אופי מתמשך, ימשיך הוא להחזיק בסמכות כדי להכריע בהתדיינות נוספות שתהיינה בין בעלי הדין בעתיד באותם עניינים. עיקרון זה נותן ביטוי לחובת הכיבוד ההדדי החלה על רשויות השיפוט, בינן לבין עצמן. |
שאלות נפוצות 
