משמורת ילדים

לשאלות נפוצות למשמורת ילדים לחץ כאן! 

סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מגדיר את תפקיד ההורים כאפוטרופסים טבעיים לילדיהם:

הסעיף כולל ארבעה תחומים עיקריים של אחריות הורים כלפי ילדיהם:

1. החזקת הקטין וקביעת מקום מגוריו, האחריות לגדלו ולדאוג לצרכיו הגשמיים.
2. חינוכו והכשרתו לעבודה ולמשלח-יד.
3. שמירת נכסי הקטין ניהולם ופיתוחם.
4. הסמכות לייצג את הקטין בערכאות משפטיות.

בית-המשפט קבע, כי ראשית יש להכריע מי מבין ההורים יחזיק בילדים (מבלי שתוכרע שאלת חינוכם) ובשלב זה מתקיים פיצול החזקה והאפוטרופסות. ולשני ההורים נותרו מכוח אפוטרופסותם הטבעית זכויות שיוריות במשותף בתחום החינוך (כגון, לאיזה בית-ספר יישלח הילד - דתי או חילוני - באיזה חוגים ישתתף וכיוצא בזה). רק לאחר שבית-המשפט יחליט מי מן ההורים ראוי יותר לגדל את הילד בביתו, יגיע השלב להכריע בשאלת החינוך. ההכרעה בשאלות אלה צריכה להיעשות בהסכמת שני ההורים, בהיעדר הסכמה משותפת, יכריע בית-המשפט, על-פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

עיקרון טובת הילד הינו עמוד האש, עיני כל נשואות אליו. והוא אכן אומץ כעיקרון בלעדי לפיתרון סכסוכי משמורת ילדים בין הורים.

העובדים הסוציאליים קיבלו בחוק תפקיד מרכזי ביישומו של עיקרון טובת הילד בסכסוכי משמורת ילדים. פקיד הסעד מתפקד כמומחה רשמי ובלתי-תלוי, הנדרש להמליץ על הפתרון המועדף לטובת הילד, זאת בהסתמך על הערכת צרכיו של הילד והערכת כושר תפקודו של כל אחד מההורים.

התערבות בית המשפט לגבי משמורת ילדים

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית-המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין..."

הוראתו של סעיף 25 לחוק מחייבת את בית-המשפט לדון בענייני משמורתו של קטין על בסיס "טובת הילד".

כיצד קובעים מהי "טובת הילד" כשדנים במשמורת ילדים.

"טובת הילד" הוא פרי של איזונים בין אינטרסים שונים.
כאשר בית-המשפט בא להכריע בשאלת משמורת ילדים הוא בוחן שורה ארוכה של זכויות, צרכים ואינטרסים של ילדים ואופן השפעתם על אותו ילד. לדוגמא: רצונו, גילו, קשריו ויחסיו עם הוריו ודמויות משמעותיות אחרות בחייו וכיוצא בזה. לכל אחד, מגורמים אלה יינתן משקל בשקלול הסופי של טובת הילד, כאשר המשקל של אותו גורם עשוי להשתנות על-פי סוג ההחלטה שבנדון, או גילו וכשריו המתפתחים של הילד.

שינוי נסיבות בנושא משמורת ילדים

"שינוי החלטות בית-המשפט רשאי לשנות או לבטל החלטותיו לפי חוק זה אם נשתנו הנסיבות או נתגלו עובדות נוספות לאחר שנתן החלטתו."

כאמור סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מאפשר לבתי-המשפט לשנות או לבטל החלטותיו במידה ונשתנו הנסיבות או נתגלו עובדות נוספות לאחר שניתנה החלטת בית-המשפט.מכאן שגם פסקי-דין של בתי-המשפט בסכסוכי משמורת ילדים אינם סופיים ומשתנים עם השתנות הנסיבות או גילויין של עובדות חדשות .

שינוי נסיבות בנושא משמורת ילדים מתפרש על-ידי בית-המשפט בצמצום. צד המבקש שינוי הסדר משמורת צריך להצביע על שינוי מהותי וקיצוני. שינוי זה צריך להצביע על הרעה משמעותית בתנאי חייו של הילד, או להצביע על גורמים אחרים המצדיקים את שינוי צו המשמורת.

חזקת הגיל הרך

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מתייחס להורים החיים בנפרד וקובע את "חזקת הגיל הרך".

"ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

במקרים בהם מוכח, כי לאם אין מסוגלות הורית, יועבר הילד לאביו. עם זאת, אין החוק משתמש בלשון ציווי בנושא זה, אלא משאיר את שיקול-הדעת לבית-המשפט או בית-הדין.

חשוב להדגיש, כי עיקרון זה של חזקת הגיל הרך אינו בא להחליף את עיקרון העל של הכרעה על-פי מבחני טובת הילד, אלא משמש חזקה משפטית, שניתן לסותרה.

רצונו של הילד

מהפסיקה עולה, כי בתי-המשפט מייחסים חשיבות לרצונם של ילדים שמלאו להם 10 שנים ויותר. בתי-המשפט נוטים לכבד את העדפה שמעדיפים קטינים בדבר הסדרי המשמורת וקבלת החזקה, כאשר על-פי גילם הכרונולוגי קיימת הצדקה לכך.

לגילו של הילד יש השפעה גם באשר להוצאה לפועל של צווי משמורת. לא כופים בהוצאה לפועל צווי משמורת כאשר הילדים, כשהם בגיל שבו יש לתת משקל לדעתם, מתנגדים לכך.

"קבע המוציא לפועל שפסק-הדין אינו ניתן לביצוע אלא על כרחו של הקטין והיה הקטין לדעתו של המוציא לפועל מסוגל להבין בדבר, או שהיו קשיים אחרים בביצוע פסק-הדין, רשאי ראש ההוצאה לפועל לפנות לבית-המשפט שנתן את פסק-הדין בבקשת הוראות."

כלומר, במידה והקטין מסרב לפעול לפי מצוות הצו, רשאי לפנות ראש ההוצאה לפועל לבית-המשפט שינחה אותו כיצד עליו לנהוג.

זכות זו, של הילד להשמיע את דעתו, מעוגנת בסעיף 12 באמנה הבינלאומית לזכויות הילד, המחייב מדינות החתומות על האמנה לתת לכל ילד המסוגל לכך, להביע את דעתו בכל העניינים הנוגעים לו, ולתת משקל לרצונו בהתאם לגיל הילד ולבגרותו.

משקל חוות-דעת פקיד הסעד ומומחים בסכסוכי משמורת ילדים

החלטה בסכסוכי משמורת ילדים לאור מבחן טובת הילד, כשיקול מכריע, צריכה להיות משוחררת מאינטרסים אישיים או חומריים של הצדדים היריבים. מורכבותם של סכסוכי משמורת ילדים בגלל מעורבות בו-זמנית של רגשות עזים ואינטרסים כלכליים ואחרים, הזרים לשאלת משמורת ילדים השנויה במחלוקת, מחזקת את חשיבותן ומשקלן של חוות-דעת פסיכולוגיות, פסיכיאטריות וסוציאליות לגבי צרכי הילד והתאמת כל אחד מן ההורים לגדלו.

חוות-דעת מומחים בסכסוכי משמורת ילדים מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות.

בקבוצה אחת נכללים כל המומחים שנשכרו על-ידי אחד ההורים כדי לתמוך בתביעתו הנוגדת את זו של ההורה השני.
בקבוצה השנייה נכללים המומחים שממנה בית-המשפט מטעמו (בדרך-כלל בהסכמת הצדדים), כדי שיבדקו את ההיבטים השונים של הבעיה וימליצו המלצות אוביקטיביות לבית-המשפט, וגם פקידי סעד לענייני סדרי דין, שהוענק להם מעמד מיוחד בחוק כדי שיגישו על-פי בקשת בית-המשפט תסקיר בעניינו של הקטין.