בהליך גירושין על בני הזוג לחלק את כל הזכויות והנכסים שנצברו במהלך חייהם המשותפים.זכויות פנסיה ופרישה, נחשבות חלק בלתי נפרד מהשכר שהעובד זכאי לו מהמעביד עקב עבודתו. במקרים רבים, זכויות אלה בתוספת דירת המגורים מהווים את הנכסים העיקרים במשפחה. בעבר סברו שופטי בית המשפט כי אין לחלק זכיות אלה, שכן מדובר בכספים ששולמו ע"י המעביד והם מהווים נכס אישי, אולם בשנים האחרונות שונתה הגישה, וזכויות הפנסיה והפרישה נחשבים לנכס משפחתי שיש לחלקו בזמן הגירושין.

בית משפט הכיר כי זכויות אלה מבוססות על תרומה שווה של בני הזוג, גם אם הם רשומים על אחד מהם בלבד. כדי לחשב את כלל זכויות הפנסיה והפרישה שצברו בני הזוג או אחד מהם מיום הנישואים ועד למועד הקרע, (מועד הקרע הוא בדרך כלל יום הגשת התביעה או יום עזיבת הבית של אחד הצדדים) נעזר בית משפט באקטואר ומורה על חלוקת הסכום בחלקים שווים.

עד לאחרונה נהוג היה להגדיר ידועים בציבור "כבני זוג החיים ביחד תחת קורת גג אחד ומנהלים משק בית משותף".

בחודש מאי נקבעה הלכה בבית המשפט העליון כי לא חייבים לגור ביחד כדי להיחשב ידועים בציבור.

מדובר בזוג מבוגר שלא התחתן ולכל אחד מהם היו ילדים. הם גרו בדירות נפרדות, הפרידו את חשבונות הבנק שלהם ובכל חודש הגבר העניק לאישה סכום חודשי צנוע לרווחתה ומימן בילויים לרבות נסיעות לחו"ל.

אחרי שהגבר נפטר תבעה האישה את עזבונו בטענה כי היא ידועה בציבור ולכן היא זכאית לרשת אותו. בית המשפט פסק כי אכן מדובר בידועים בציבור והתוצאה המעשית היא שהאישה תקבל חלק מרכושו. כל זאת יכל היה להימנע אם הייתה צוואה.